באחד התהליכים של שיפור תהליכי העבודה בין שירות לקוחות לבין מנהלי המכירות העלה אחד המשתתפים את ההתפעלות מההשתנות המהירה שהתחוללה במגרש. בעבודה עם הסוסים
לדבריו כאשר נכנסה הקבוצה למגרש, ונתבקשה ליצור קשר עם הסוסים, היה חשש גדול. ולהפתעתו תוך זמן לא רב החשש התפוגג, והדברים זרמו.
אמירה זו שימשה כפתיח לשיח בנושא החששות שאנו חווים בדיאלוג המתמיד המתקיים בין אנשים בממשקים השונים בארגון.
המשתתפים העלו חששות אשר גורמים להם לעיתים להימנע מתקשורת ולעיתים לא ליצור קשר אחד עם השני: החשש להעליב או להיעלב, החשש להיפגע או לפגוע, החשש לאכזב, או להתאכזב, החשש לחוות תסכול, החשש להתעמת, החשש לפגיעה ביחסים הטובים.
חזרנו לבדוק, באמצעות הסוסים, כיצד כל אחד מתמודד עם החשש שלו. המשתתפים ציינו שניגשו לסוסים ביחד, זה עזר להם להרגיש יותר ביטחון. אחרים דיברו על כך שדווקא יצירת הקשר עם הסוס, ההחלטה להעז ולגעת פוגגה מיידית את החשש וגרמה לחוש את החום והרוגע שמקרינים הסוסים. אחרים דיברו על כך שפעלו לאט לאט, בהדרגתיות.
המשתתפים העלו את המצבים בהם נדרשים להתגבר על החששות, על הדרך הייחודית שכל אחד מהם עושה על מנת להתגבר על החששות שלו. האם הדרך בה התגברו על החשש מהכניסה למגרש עם סוסים משוחררים יכולה להיות מיושמת גם בחיי היום יום.
נזכרים במקרה בו חששתם להתעמת, להיעלב, ואולי פחדתם שדבריכם יפגעו במישהו בעבודה? איך התגברתם על כך, מה גרם לכם בסופו של דבר לאזור אומץ ולהגיד לו את מה שהייתם צריכים?
נשמח לשמוע מכם.