המנהל והגזר

המנהל והגזר

הסתייעות בסוסים להעצמה ופיתוח צוותים

היה זה באחד מהבקרים של סוף הקיץ. קבוצת מנהלים בכירים מחברת היי טק גלובלית הגיעה אל החווה בה עבדתי, כדי לעבור סדנת פיתוח צוות המשלבת עבודה עם סוסים. במהלך הסדנה התבקשו המשתתפים להניע את הסוסים מהקרקע ללא פיתוי באוכל וללא מגע פיזי לעבר שטח שסומן מראש.

תוך כדי התרגיל צף ועלה הקושי של חברי הקבוצה לעבוד כצוות. כל משתתף עמד בחלק אחר במגרש. מדי פעם ניסה מישהו לרוץ אחרי הסוסים בעוד האחרים עומדים ומסתכלים. הסוסים נעו מצד לצד במגרש. הם הגיבו לניסיונות להניעם קדימה אך חמקו לצדדים ברגע שיכלו.

כך חלפה חצי שעה. הקבוצה עמדה משותקת. לא היה ברור אם המשימה תושלם. הסוסים גם הם עמדו כנציבים במגרש. סוס אחד עמד בסמוך לכניסה למתחם.

ידענו  שהמתרחש במגרש משקף משהו מאוד משמעותי. כחיה נטרפת פיתח הסוס רגישות גבוהה מאוד לסביבה. הסוסים קוראים את מי שעומד מולם ומגיבים בהתאם. הסוס מגיב למה שקורה באמת ולא למה שאנחנו מנסים "לשדר" ובכך מאתגר אותנו ב מַרְאָה אמינה ומיידית בהקשר לאינטראקציה שלנו עם עצמנו ועם הסביבה.

התנהגות הסוסים במגרש, אם כן, הייתה בבואה של התנהלות הצוות. האופן שבו ניצבו פזורים במגרש יכול היה לשמש אותנו כפתיח להתבוננות של המשתתפים על דפוסי ההתנהלות שלהם כצוות. שותפתי ואני החלטנו להפסיק את התרגיל למרות שהצוות לא עמד במשימה.

לפתע, בעודנו צועדים לעבר מעגל הכיסאות, החל הסוס שעמד בכניסה למתחם, להתקדם באופן בלתי מוסבר לעבר השטח התחום. כלומר, בסופו של דבר המשימה בוצעה!

כשישבנו במעגל הסתבר שלא רק שותפתי ואני לא הבנו איך התרחש "הנס", גם המשתתפים עצמם הופתעו. העיפות, התסכול והחום הסיחו את דעת הקבוצה ואנחנו, כמנחות, לא ראינו דבר…

מישהו אמר:" נו אז בכל זאת הצלחנו…"

חברי הצוות צחקקו.

ניסינו לברר מה קרה. האם מישהו ראה משהו? איך זה עבד? מה הניע את הסוס כך פתאום?

במעגל השתררה דממה.

ואז, עם חצי חיוך על שפתיו, אמר אחד הסמנכ"לים שהוא האחראי לכך שהסוס זז. הוא הוציא מכיסו גזר ואמר "אני הזזתי את  הגזר בכיס והסוס פשוט התקדם. סוסים אוהבים גזר, לא?"

בתחילה כולם היו מופתעים.  אחר כך נשמעו צחקוקים  שבסיומם החלו חברי הקבוצה להגיב:

–  "רגע , לא אמרתם  שאסור היה לפתות באוכל?"

– "מאיפה היה לך גזר?

– "נו טוב, עכשיו אנחנו יודעים איך אתה מתנהל, לא ממש לפי הספר הא?"

מבחינת ההנחיה ניצבנו, שותפתי ואני, בפני דילמה של ממש.  כיצד נכון לרתום רגע עוצמתי זה לטובת הלמידה של הצוות?

אי אפשר היה להתעלם מכך שהיינו כולנו עדים להתנהגות שהיא בבחינת חריגה מחוקי המשחק. מצד שני, חשנו שקיימת כאן הזדמנות להבין מה הניע את אותו מנהל להביא ולשלוף את הגזר. היה לנו ברור שהתייחסות שיפוטית להתנהגות חבר הצוות תצמצם את האפשרות ללמוד מהאירוע הזה למינימום, אם בכלל.

ביקשנו מהמשתתף לשתף אותנו ברצף ההתרחשויות.

הסמנכ"ל סיפר, שהוא לא מכיר סוסים וכששמע שיש סדנה מסוג זה חיפש באינטרנט חומר על סוסים. בין היתר, למד שסוסים אוהבים גזר. ביום של הסדנה לפני שעזב את משרדו בדרכו לחווה, לקח באופן ספונטני גזר מהמטבח הסמוך לחדרו ויצא לדרך.

"הגזר היה כל הזמן בכיס" סיפר,  "ראיתי שלא קורה דבר ושאנחנו לא מצליחים להזיז את הסוסים לאן שאנחנו רוצים, אז החלטתי להשתמש בגזר. הזזתי את הגזר בכיס וזה קרה, הסוס צעד בעקבות הגזר ונכנס למתחם המסומן. סוסים באמת אוהבים גזר".

"תכלס," אמר המנהל "אני רימיתי".

אמירה זו הייתה מבחינתנו הזדמנות לציין כי אין אנו עוסקים בשיפוט ההתנהגות כחוקית או לא חוקית, אלא רוצים ללמוד דווקא על המניעים ועל החשיבה שעמדה מאחורי ההתנהגות לפני הסדנה ובמהלכה.

לאחר שקיבלנו את ההרשאה להמשיך בקו זה של ניתוח המקרה, למדנו יחד שלחבר הצוות שהביא את הגזר היה חשוב מאד להצליח במשימה ועוד יותר היה לו חשוב שהצוות כולו יצליח במשימה.

גם הדפוס על פיו השקיע מאמץ בהכנת "שעורי בית" לפני הסדנה ובא מצויד בהתאם, צוין על ידי חברי הצוות כהתנהלות מקצועית ואחראית.

ככל שניתחנו את המוטיבציה והמניעים  של חבר הצוות כלגיטימיות ויתרה מכך, חשובים ותורמים לצוות, כך נחשף פן נוסף ועמוק יותר ביחסי הצוות.

אותו משתתף שהביא את הגזר אמר שיתכן כי עשה כך מכיוון שלא כל כך סמך, במודע או שלא במודע, על הצוות שיצליח.

העמקנו את הלמידה במשמעות של המושג "לסמוך".  דנו בשאלה האם האמון והביטחון שלהם אחד בשני והיכולת לסמוך זה על זה חשובה ביכולת שלהם לעבוד כצוות החותר להשגת יעדים משותפים ומימוש אחריותו. בשלב זה, עסקנו במה יכול לפתח בהם את תחושת הביטחון זה בזה, ובצוות כצוות.

לסיכום,

בעבודה עם סוסים צצות ועולות לא פעם הזדמנויות יקרות ערך שניתן להפיק מהן למידה ותוצאות משמעותיות בפיתוח ארגוני (של צוות, ניהול, שירות או כל תחום אחר). חשוב מאוד לדעת מה לעשות עם ההזדמנויות הללו. באותה הנקודה בה נחשף השימוש בגזר על ידי חבר הצוות, ניתן היה בקלות לגלוש לעיסוק בתיוג ההתנהגות כלא לגיטימית ואולי לחסום את האפשרות של הצוות ללמידה עמוקה יותר. ההרשאה להתנהגות החריגה וניתוח המניעים אשר מתחת לפני השטח היו בבחינת חוויה מאפשרת לצוות ולנו כמנחים.

הכותבת:

אורלי ברק, יועצת ארגונית בכירה, שותפה בחברת 'ברק, בן-שלום' לייעוץ ארגוני. מייסדת מיזם 'דרך הסוס',  מסגרת ייחודית המתמחה במתן כלים לפיתוח והעצמה באמצעות עבודה עם סוסים.